פסק-דין בתיק ת"א 1457-10

התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה לפיצויים בסך של כ-90,000 ש"ח בגין ליקויי בניה שנמצאו בדירה שרכשה התובעת מהנתבעת.

במהלך ניהול התביעה ושמיעתה, מונה מומחה מטעם בית המשפט המהנדס אחי קליין, אשר בדק את הליקויים ואת טענות הצדדים וחיווה את דעתו בעניין. בעקבות חוות-דעתו תוקנו ליקויים על-ידי הנתבעת, אך הם לא במלואם.

בהסכמת הצדדים ניתן פסק הדין על דרך הפשרה בהתאם לסמכות בית המשפט לפסוק כך לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

הערה על הסכמת הצדדים למתן פסק-דין לפי סעיף 79א

2.         בדיון שהתקיים לפניי ביום 22.11.2011 (לאחר שהתיק הועבר אליי משופט אחר להמשך שמיעתו), קיבלו הצדדים את הצעתי שהנתבעת תשלים את עבודות התיקונים בתוך מספר ימים, ולאחר מכן יגישו הצדדים את סיכומי טענותיהם. באותו שלב ההנחה של הצדדים ושל בית המשפט הייתה שכל הליקויים יתוקנו ויישארו רק שני עניינים להכרעה: פיצוי התובעת בגין עוגמת נפש והחזר הוצאותיה.

באשר לאפשרות שפסק הדין יינתן על דרך הפשרה הודיע בא-כוחה של התובעת כי הוא מבקש דיון קצר בעניין פסיקת ההוצאות ופסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, ולאחר מכן הוסיף: "נסכים לפסיקה לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט לאחר שנגיש חשבוניות לעניין ההוצאות".

לאחר שבא-כוחה של הנתבעת אמר את דברו ובין השאר טען כי הסחבת בתביעה נגרמה מסירובה של התובעת לאפשר לנתבעת להיכנס לדירתה כדי לתקן את הליקויים הוסיף: "בכל מקרה אנחנו מסכימים שהסכום שייפסק ייקבע לפי סעיף 79א לאחר הגשת סיכומי טענות קצרים".

בהחלטה שניתנה בסופו של הדיון נקבע, כי על הנתבעת לסיים את העבודות בדירת התובעת עד יום 6.12.2012, וכי אם לא תשלים זאת עד מועד זה, תפצה את התובעת בסך של 1,000 ש"ח עבור כל יום איחור. לאחר מכן יודיעו הצדדים שהעבודות הסתיימו, יסכמו את טענותיהם במועדים שנקבעו, ובהסכמתם יינתן פסק-דין על דרך הפשרה בשתי השאלות האמורות (עוגמת נפש והחזר הוצאות).

3.         בסופו של דבר, הדברים התנהלו אחרת מהאמור בהחלטה וממה שהוסכם כאמור.

ביום 13.12.2011 הודיע בא-כוחה של התובעת שהעבודות לא הסתיימו, כמפורט בחוות-דעת המומחה מטעם התובעת, המהנדס יגאל ברגמן מיום 9.12.2011. בעקבות הודעה זו ניתנה החלטה שלפיה נדרש המומחה מטעם בית המשפט לבדוק את העבודות שנעשו בדירה ולחוות את דעתו בשאלה, אם אמנם לא הושלמו כל העבודות.

חוות-דעתו המשלימה של המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס אחי קליין הוגשה ביום 6.2.2012, ובעקבותיה ניתנה החלטה בהמשך להחלטה מהדיון מיום 22.11.2011 ולהחלטה מיום 13.12.2011. על-פי אותה החלטה נדרשו הצדדים להגיש את סיכומי טענותיהם במועדים החדשים שנקבעו, תוך שנקבע גם שלתובעת זכות להשיב לסיכומי הנתבעת. עוד נקבע, כי הצדדים רשאים אף להתייחס לשאלת חיוב הנתבעת בתשלום בגין העיכוב בהשלמת העבודות.

4.         סיכומי התובעת הוגשו ביום 29.2.2012 וסיכומי הנתבעת הוגשו ביום 19.3.2012, וכן נראה שהתובעת ויתרה על זכותה להגשת סיכומי תשובה.

5.         בסיכומי טענותיהם, נחלקו הצדדים בשאלה באלו עניינים מוסמך בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה. התובעת התייחסה לסמכות בית המשפט לפסוק כך בכל העניינים, ואילו הנתבעת טענה כי לאור האמור בהחלטה מיום 22.11.2011, בית המשפט מוסמך לפסוק על דרך הפשרה רק בעניין שתי השאלות שנקבעו (עוגמת נפש והחזר הוצאות).

לאחר שבחנתי את דברי באי-כוחם של הצדדים ואת ההחלטה שניתנה ביום 22.11.2011, אני סבורה שצודק בא-כוחה של התובעת בכך שבית המשפט מוסמך לפסוק בכל העניינים על דרך הפשרה (לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט). אמנם נכונה טענת בא-כוחה של הנתבעת כי ההחלטה מיום 22.11.2011 בעניין פסיקה לפי סעיף 79א התייחסה רק לשני העניינים שנזכרו כאמור (עוגמת נפשר והחזר הוצאות). אולם הטעם לכך היה כפי שנאמר לעיל, ההנחה שהייתה לכולם באותה עת כי כל העבודות לתיקון הליקויים יושלמו, ולאחר מכן יצטרך בית המשפט לפסוק רק בשני עניינים אלו. בדיעבד, התברר כאמור לעיל, שהעבודות לא הושלמו, ולפיכך נדרש בית המשפט לפסוק גם בעניין הפיצוי שהתובעת זכאית לו בשל אי השלמת תיקון כל הליקויים.

זאת ועוד, אמנם בהחלטה הנזכרת ישנה התייחסות לפסיקה על דרך הפשרה רק בשני העניינים האמורים (החזר הוצאות ועוגמת נפש), אולם באי-כוחן של התובעת והנתבעת הודיעו על הסכמה על דרך הפשרה, מבלי לסייג אותה לנושאים מסוימים, כפי שצוטט קודם לכן.

6.         לאור האמור וכן מאחר שאיש מהצדדים לא הודיע עוד בטרם הגיש את סיכומי טענותיו, כי אינו מסכים לכך שפסק הדין יינתן על דרך הפשרה ביחס לכל העניינים, פסק הדין יינתן על דרך הפשרה בכל העניינים.

הכרעה על דרך הפשרה בכל העניינים השנויים במחלוקת

7.         לאחר שקראתי את טענות הצדדים בסיכומי טענותיהם ובהתאם לאמור לעיל, ניתן בזה פסק-דין על דרך הפשרה בכל העניינים השנויים במחלוקת, כמפורט להלן:

(1)        פיצוי התובעת בגין הליקויים שטרם תוקנו